|
בצמיחה הרוחנית משולה לעתים לנסיעה בדרך הררית. התנחם בידיעה שירידתך היא רק הכנה לקראת עלייתך.
למאמר המלא...
|
|
לפני מספר ימים, בעודי יורד מהבניין בו אני גר בדרכי לפגישה, התחלתי לשמוע צעקות במורד הרחוב. אישה אחת צרחה על איש אחד שחנה את רכבו באחת החניות הקרובות לבניין שלה. היא השליכה עליו את כל הקללות האפשריות ואפילו בשלב מסוים היא אמרה לו שאם הוא לא מפנה את האוטו שלו מיד, היא תבעט לו בביצים. מהיכרות שטחית ביותר של האישה הזו, לדעתי אין לה אפילו רכב. מה גם שהחניה בה האיש חנה, אינה חניה שמורה של אף אחד!
למאמר המלא...
|
|
אתגרי החיים לא פוסחים על אף אחד. זאת למרות שאנחנו מאוד אוהבים להפוך אותם לבעיות אישיות ומיוחדות שיש רק לנו (זה עושה טוב לאגו שלנו). אבל המציאות היא שבמוקדם או במאוחר, כל אחד מאיתנו נאלץ להתמודד עם אתגרים מסוימים: אתגרים פיננסיים, אתגרים בריאותיים, אתגרים במערכות יחסים ועוד. אחת השאלות הפופולאריות ביותר של כל אותם אנשים יקרים שעולים על המסלול של צמיחה רוחנית, היא: "איך אפשר למצוא שלווה פנימית ולהישאר עם שלווה, תוך כדי התמודדות עם אתגרי החיים?"
למאמר המלא...
|
|
טיפות הגשם זולגות על החלון כמו דמעות, רוחות נושבות, רעמים וברקים, העצים זזים, העלים נושרים ואני מתבונן בכל זה ופתאום נזכר שגם לנו יש מזג אויר- מזג אויר פנימי. מחשבות, רגשות, תחושות, מצבי רוח – כל אלה הם ביטויים של אותו מזג אויר פנימי. ובדיוק כמו טבעו של מזג האוויר שבחוץ, כך טבעו של מזג האוויר שבפנים: ארעי, חולף, משתנה כל הזמן.
למאמר המלא...
|
|
כמו שאדם אשר עומד לטבוע זקוק לאוויר, ככה אנחנו זקוקים להתעוררות. היום, עכשיו, בתקופה הזו, התודעה האנושית בשלה לכך יותר מתמיד. נדרשת מידה בסיסית של מודעות בשביל להבחין בסבל האנושי בכל מקום. כל עוד האגו מנהל את חיינו, ישנן שתי אפשרויות לסבול: האחת, כשאנחנו לא משיגים את מה שאנחנו רוצים. והשנייה, כשאנחנו משיגים את מה שאנחנו רוצים.
למאמר המלא...
|
|
אני בוהה בקיר הלבן שמעל למסך המחשב שלי ושואל את עצמי: "איך להתחיל את המאמר הזה?". מיד לאחר מכן אני נופל לתוך תהום... תודעה דוממת, ריקה, ללא צבעים, פתוחה, ללא כל ציפיות, ללא מחשבות, ללא עצמי. כמו אדם שלכמה רגעים שכח את "עצמו" וכל מה שהוא ידע וזכר, לפתע נשתכח ממנו. ואז מתוך הדממה עולה הפתעה בלתי צפויה. השיר של ניסים סרוסי: "אשליות" כאילו מתנגן בתוכי. "מעולה!" אני אומר לעצמי ומחייך, "כנראה שככה עלי להתחיל את המאמר הזה".
למאמר המלא...
|
|
החיים בתוך צורה אנושית וזמנית, הם הרבה יותר שבירים ונזילים ממה שאנחנו חושבים. בחיי היומיום רובנו לא מכירים בעובדה זו, אנחנו שוכחים את זה. השכחה או חוסר המודעות לגבי הארעיות והנזילות של הצורה האנושית (כמו גם של כל צורה אחרת), מביאים תחושה של כבדות וצובעים את חיינו בצבעים מאוד קודרים.
למאמר המלא...
|
|
רגע לפני שאני יוצא לסוף שבוע ארוך של ויפאסנה בצפון, החלטתי להקדיש את הבוקר הזה כדי לשתף אתכם בתובנות שלי לגבי אחד ההרגלים ההרסניים ביותר שלנו. אני מדבר על ההרגל המוזר שלנו להעריך באופן מוגזם את העתיד. הערכה מוגזמת שמצמצמת את הרגע הזה וגורמת לנו להאמין שהחיים האמיתיים (או כל דבר טוב אחר) נמצאים בעתיד.
למאמר המלא...
|
|
הסבל קיים. זוהי עובדה שככל שהיא לא נעימה, אי אפשר להתעלם ממנה או לברוח ממנה. הסבל מתחיל כבר עם לידתנו אל העולם. אנחנו מגיחים מתוך רחם אמנו לאחר שמופעל עלינו לחץ אדיר שהוא בטוח לא נעים ומה הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו יוצאים? בוכים! ואם אנחנו לא בוכים (זה מה שקרה איתי אגב, על פי הסיפורים של הוריי), אז מישהו צובט אותנו כדי שנבכה. הבכי הוא אחד הסימנים לכך שאנחנו בחיים. הלידה היא טראומה קשה.
למאמר המלא...
|
|
הנה זה שוב, כמו בכל שבוע, רק אני וקובץ WORD פתוח שבתוכו דף לבן וחלק ומצד שמאל למעלה אני מיד רושם את התאריך. עם התאריך הכי קל להתחיל, כי התאריך ידוע. עם כל השאר לא תמיד זה קל. כל השאר לא ידוע, הסוף לא ידוע, אפילו השורה הבאה עוד לא ידועה...עד שהיא ידועה. ישנה רק כוונה, כוונה חופשייה ומנותקת מכל תוצאה. במקרה הזה, הכוונה היא לכתוב לכם משהו על הכוח העצום שטמון בתוך אי הודאות.
למאמר המלא...
|